<h1>הגהות שערי דורא סימן פ"ד</h1>
<h2>דף יא.</h2>
שאלו א)להרשב"ם על הכבשה שנשחטה ונמצאת טריפה והיתה חולבת. מה לעשות עם החלב שחלבו ממנה בעודה חיה ומן הגבינות. והשיב כך דאין בידינו להתיר כל דבר שנעשה מן אותה בהמה ב)תוך ג' ימים (קודם שחיטתה) והביא ראי' מפא"ט דף נ"א. אבל מה שנעשה קודם ג' ימים מותר ג)וכן פסק בה"ג דטפי מג' ימים אין בידינו לאסור והכי קאמר' האי חיותא (פי' בהמה) דאישתחיט ונמצאת טריפה שרי למיכל מכמכא (פי' חלב) דעביד מיניה מקמי תלתא יומי דהעמיד בהמה על חזקת בריאתה. והשתא הוא דאיטרוף דאמרי' (בנדה דף ב' וע"ש בתוס') כל היכא דליכא אלא חדא ריעותא אזלינן בתר חזקת הגוף. והשתא אין כאן אלא חדא ריעותא דטריפה היא לפניך הלכך העמד הגוף על חזקתו, והכי אמרי' בכתובות פ"ק דף י"ד גבי עד שלא ארסתיך נאנסת ואוקימנא לה על חזקת כשרות. שהרי חיה כמה שנים ד)ואין לומר דחזקה שלא נתבררה שעה אחת אינה חזקה, לא היא דמ"מ משעה שנולדה עד עכשיו היתה בחזקת כשרות והולכין בתר רובא. אע"ג שזאת הבהמה גילתה עתה שהיא מן המיעוט. מ"מ ה)הרוב גורם לחזקה שנתברר ואמרינן דאוקימנא לה אחזקת כשרות עד עתה והשתא היא דאיטרפה. (ועוד) אחרי שכמה טריפות אנו מטריפים מספק משום חומרא בעלמא (במ"ס אין זה) (כגון סרכות דאם היינו בקיאים לבדוק אפשר שהי' לו היתר ע"י בדיקה דלא מיתסר) ו)וא"כ הו"ל ספק ספיקא דספק אם היא טריפה אם לאו. ואת"ל שהיא טריפה אימור הטריפות לא בא אלא תוך ג' ימים קודם שנשחטה. ופשיטא דמותרים הגבינות (שנעשו קודם ג' ימים). ויש אוסרים הגבינות כל י"ב חדש שנמצאת טריפה ולא קיי"ל הכי. וכ"כ רבינו ברוך (בספרו ספר התרומה סימן ע"ג) שיש להתיר הגבינות ולסמוך על דברי רשב"ם ז)וכן עמא דבר. ויש פוסקים דוקא שנמצאת טריפה ע"י סרכא (במ"ס אין זה) (או שלא הוגלד פי המכה) אז יש להתיר הגבינות מטעם ספק ספיקא (כדפירשתי ויש לתלות ולומר נולדו עתה מקרוב) אבל בטריפות הבא מן הבטן כגון יתרת שלא בדרא דאונא. וכיוצא בזה מספקא לן אם יש להתיר הגבינות אם לא וראה איך עמא דבר. [שערי דורא הלכ' חלב מכבשה או מפרה שנמצאת טריפה סימן פ"ד]. א)0בהמה טהורה שנטרפה חלבה אסורה כחלב בהמה טמאה. וכן ביצי עוף טהור שנטרף אסורים כביצי עוף טמא. ואם נמצא ביצה בתרנגולת נבילה שנתנבלה בשחיטה אסורה כבית הלל בפ"ה דמס' עדיות. ואם נתערב באחרות אפי' באלף לא בטילה כמו ליטרא קציעות דהוי מדרבנן ואין בטל. וביצת נבילה נמי מדרבנן הוא. שהרי משנתנבלה עד שמתה לא גדלה עוד הביצה. אבל ספק ביצת נבילה ספק שחוטה כשירה אפי' בלא תערובות דהוי סד"ר ולקולא. אבל ביצי טריפה הוי ספק דאוריית' ולחומרא עכ"ל הגהות מיימוני פ"ג דהמ"א. ב)0מנהג לאסור כל מה שנחלב תוך ג"י דסירכא לא נעשית פחות מג' ימים הגה באשר"י פ"ק דחולין. ג)0הגה ד"ק כי"פ כי"א וז"ל רב יהודאי גאון בהלכות גדולות מאן דאית ליה עיזא וחליבה מינה כמכא ושחטה ונמצאת טריפה האי כמכא אסור. וה"מ דנודע ודאי דמקמי דשחט היתה טריפה כגון דהגליד פי המכה דבידוע דקודם ג' ימים נטרפה עכ"ל הגה. ד)0פר"י בפ"ק דחולין כל חזקה שלא נתבררה ולא נודע שעה אחת לא אזלינן בתרה. ומזה יש ללמוד הלכה למעשה דאם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצאת טריפה כולן אסורות ולא מוקמינן פרה אחזקת' ולומר עתה נטרפה. מיהו בטריפה מחמת שנמצאת הריאה סרוכה כו' לא מיתסרי עכ"ל תוספות. ה)0הרוב גורם לחזקה שנתבררה פי' בתוס' הר"ר פרץ כמו (ד"ל שאדם) (ד"ב שאתה) אומר על חזקה המבוררת דהשתא היא דנהפך החזקה. כך יש לנו לומר ג"כ על הרוב דהשתא היא דנעשית נבילה בהמה זו מן המיעוט אבל עד השתא היתה מן הרוב שאינם טריפות דרובא וחזקה רובא עדיף ע"כ. ו)0דהוי ליה ס"ס. דספק אם היא טריפה אם לאו ואת"ל שהיא טריפה, אימור הטריפות לא בא אלא תוך ג' ימים קודם שנשחטה. וקשה והלא לעיל בסי' מ"ה פי' ר"י גבי ספק דרוסה שנתערב בעדר דאין להתיר מטעם ס"ס ספיקא דאורייתא. ונ"ל דשאני הכא דשתי הספיקות באין יחד. אבל ר"י דלעיל מיירי שנודע מתחלה שדרס הזאב קודם שנתערבו. ובאותו פעם לא הי' רק ספק אחד ונעשה אותו פעם הספק (ד"ב כודאי וכשנתערב אח"כ הוי) כמו ודאי איסור שנתערב. ועיין בסוף כל איסור והיתר ושם פירשתי יפה דין זה מהרא"י ז"ל. ז)0וכן עמא דבר, הכי נהוג לאסור הגבינות וחלב שנעשה תוך ג"י בין ע"י סירכא בין ע"י שאר טריפות שאין באין מן הבטן. אבל בטריפות הבאים מן הבטן אסור הכל למפרע עד י"ב חודש. אעפ"י דכשחייתה י"ב חדש איגלאי מילתא למפרע דלא בא הטריפות מן הבטן. וא"כ נתיר עד ג"י כשאר טריפות מ"מ אין רגילות היא לבא טריפות כזה בזמן מועט כמ"ש הגה"א פ"ק דחולין בשם מהרי"ח דנוהגין לאסור בטריפות של סירכא עד ג"י. משום דהסירכה בפחות מג"י לא נעשית. ה"ה טריפות דכה"ג דאין נעשין בזמן מועט ומשום האי טעמא נכון להחמיר בכל הטריפות עד ג"י משום דסירכה (ס"א דרובן) אין נעשית כ"כ סמוך ממש לשחיטה ואשכחן שיעור ג"י פא"ט גבי הגליד פי המכה מהרא"י ז"ל.
<h2>דף נא.</h2>
שאלו א)להרשב"ם על הכבשה שנשחטה ונמצאת טריפה והיתה חולבת. מה לעשות עם החלב שחלבו ממנה בעודה חיה ומן הגבינות. והשיב כך דאין בידינו להתיר כל דבר שנעשה מן אותה בהמה ב)תוך ג' ימים (קודם שחיטתה) והביא ראי' מפא"ט דף נ"א. אבל מה שנעשה קודם ג' ימים מותר ג)וכן פסק בה"ג דטפי מג' ימים אין בידינו לאסור והכי קאמר' האי חיותא (פי' בהמה) דאישתחיט ונמצאת טריפה שרי למיכל מכמכא (פי' חלב) דעביד מיניה מקמי תלתא יומי דהעמיד בהמה על חזקת בריאתה. והשתא הוא דאיטרוף דאמרי' (בנדה דף ב' וע"ש בתוס') כל היכא דליכא אלא חדא ריעותא אזלינן בתר חזקת הגוף. והשתא אין כאן אלא חדא ריעותא דטריפה היא לפניך הלכך העמד הגוף על חזקתו, והכי אמרי' בכתובות פ"ק דף י"ד גבי עד שלא ארסתיך נאנסת ואוקימנא לה על חזקת כשרות. שהרי חיה כמה שנים ד)ואין לומר דחזקה שלא נתבררה שעה אחת אינה חזקה, לא היא דמ"מ משעה שנולדה עד עכשיו היתה בחזקת כשרות והולכין בתר רובא. אע"ג שזאת הבהמה גילתה עתה שהיא מן המיעוט. מ"מ ה)הרוב גורם לחזקה שנתברר ואמרינן דאוקימנא לה אחזקת כשרות עד עתה והשתא היא דאיטרפה. (ועוד) אחרי שכמה טריפות אנו מטריפים מספק משום חומרא בעלמא (במ"ס אין זה) (כגון סרכות דאם היינו בקיאים לבדוק אפשר שהי' לו היתר ע"י בדיקה דלא מיתסר) ו)וא"כ הו"ל ספק ספיקא דספק אם היא טריפה אם לאו. ואת"ל שהיא טריפה אימור הטריפות לא בא אלא תוך ג' ימים קודם שנשחטה. ופשיטא דמותרים הגבינות (שנעשו קודם ג' ימים). ויש אוסרים הגבינות כל י"ב חדש שנמצאת טריפה ולא קיי"ל הכי. וכ"כ רבינו ברוך (בספרו ספר התרומה סימן ע"ג) שיש להתיר הגבינות ולסמוך על דברי רשב"ם ז)וכן עמא דבר. ויש פוסקים דוקא שנמצאת טריפה ע"י סרכא (במ"ס אין זה) (או שלא הוגלד פי המכה) אז יש להתיר הגבינות מטעם ספק ספיקא (כדפירשתי ויש לתלות ולומר נולדו עתה מקרוב) אבל בטריפות הבא מן הבטן כגון יתרת שלא בדרא דאונא. וכיוצא בזה מספקא לן אם יש להתיר הגבינות אם לא וראה איך עמא דבר. [שערי דורא הלכ' חלב מכבשה או מפרה שנמצאת טריפה סימן פ"ד]. א)0בהמה טהורה שנטרפה חלבה אסורה כחלב בהמה טמאה. וכן ביצי עוף טהור שנטרף אסורים כביצי עוף טמא. ואם נמצא ביצה בתרנגולת נבילה שנתנבלה בשחיטה אסורה כבית הלל בפ"ה דמס' עדיות. ואם נתערב באחרות אפי' באלף לא בטילה כמו ליטרא קציעות דהוי מדרבנן ואין בטל. וביצת נבילה נמי מדרבנן הוא. שהרי משנתנבלה עד שמתה לא גדלה עוד הביצה. אבל ספק ביצת נבילה ספק שחוטה כשירה אפי' בלא תערובות דהוי סד"ר ולקולא. אבל ביצי טריפה הוי ספק דאוריית' ולחומרא עכ"ל הגהות מיימוני פ"ג דהמ"א. ב)0מנהג לאסור כל מה שנחלב תוך ג"י דסירכא לא נעשית פחות מג' ימים הגה באשר"י פ"ק דחולין. ג)0הגה ד"ק כי"פ כי"א וז"ל רב יהודאי גאון בהלכות גדולות מאן דאית ליה עיזא וחליבה מינה כמכא ושחטה ונמצאת טריפה האי כמכא אסור. וה"מ דנודע ודאי דמקמי דשחט היתה טריפה כגון דהגליד פי המכה דבידוע דקודם ג' ימים נטרפה עכ"ל הגה. ד)0פר"י בפ"ק דחולין כל חזקה שלא נתבררה ולא נודע שעה אחת לא אזלינן בתרה. ומזה יש ללמוד הלכה למעשה דאם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצאת טריפה כולן אסורות ולא מוקמינן פרה אחזקת' ולומר עתה נטרפה. מיהו בטריפה מחמת שנמצאת הריאה סרוכה כו' לא מיתסרי עכ"ל תוספות. ה)0הרוב גורם לחזקה שנתבררה פי' בתוס' הר"ר פרץ כמו (ד"ל שאדם) (ד"ב שאתה) אומר על חזקה המבוררת דהשתא היא דנהפך החזקה. כך יש לנו לומר ג"כ על הרוב דהשתא היא דנעשית נבילה בהמה זו מן המיעוט אבל עד השתא היתה מן הרוב שאינם טריפות דרובא וחזקה רובא עדיף ע"כ. ו)0דהוי ליה ס"ס. דספק אם היא טריפה אם לאו ואת"ל שהיא טריפה, אימור הטריפות לא בא אלא תוך ג' ימים קודם שנשחטה. וקשה והלא לעיל בסי' מ"ה פי' ר"י גבי ספק דרוסה שנתערב בעדר דאין להתיר מטעם ס"ס ספיקא דאורייתא. ונ"ל דשאני הכא דשתי הספיקות באין יחד. אבל ר"י דלעיל מיירי שנודע מתחלה שדרס הזאב קודם שנתערבו. ובאותו פעם לא הי' רק ספק אחד ונעשה אותו פעם הספק (ד"ב כודאי וכשנתערב אח"כ הוי) כמו ודאי איסור שנתערב. ועיין בסוף כל איסור והיתר ושם פירשתי יפה דין זה מהרא"י ז"ל. ז)0וכן עמא דבר, הכי נהוג לאסור הגבינות וחלב שנעשה תוך ג"י בין ע"י סירכא בין ע"י שאר טריפות שאין באין מן הבטן. אבל בטריפות הבאים מן הבטן אסור הכל למפרע עד י"ב חודש. אעפ"י דכשחייתה י"ב חדש איגלאי מילתא למפרע דלא בא הטריפות מן הבטן. וא"כ נתיר עד ג"י כשאר טריפות מ"מ אין רגילות היא לבא טריפות כזה בזמן מועט כמ"ש הגה"א פ"ק דחולין בשם מהרי"ח דנוהגין לאסור בטריפות של סירכא עד ג"י. משום דהסירכה בפחות מג"י לא נעשית. ה"ה טריפות דכה"ג דאין נעשין בזמן מועט ומשום האי טעמא נכון להחמיר בכל הטריפות עד ג"י משום דסירכה (ס"א דרובן) אין נעשית כ"כ סמוך ממש לשחיטה ואשכחן שיעור ג"י פא"ט גבי הגליד פי המכה מהרא"י ז"ל.
